שו"ת אמונה, הכל לטובה, הרב אבינר

שלום לכם!

השבוע נתקלתי במקור תורה מבורך ובלתי נדלה - הלא הוא אתר "ספרית חוה" בו מצויים כתבים רבים, מאמרים ושו"תים (שאלות ותשובות) של הרב שלמה אבינר שליט"א, ראש ישיבת עטרת ירושלים.

ליקטתי משם כמה שאלות ותשובות העוסקות באמונה שהכל לטובה.

לפני השו"ת, אני מפנה אתכם לעוד מאמר של הרב אבינר, "התגברתי" שעונה על השאלה: "כיצד מתגברים על משבר, הן משבר אישי, הן משבר לאומי?

בתשובתו, הרב אבינר מפרט על חמישה שלבים שעובר אדם אחרי משבר: הכחשה, כעס והאשמה, אבל וייאוש, התגברות והסתגלות, ואחרון- התעלות. הנה דבריו בשלב האחרון, שם הוא מפרט על "הכל לטובה":

5.התעלות. ובכל זאת, גם אחרי ההתגברות וההסתגלות מקנן צער בלבו של אדם: למה עברתי את כל זה. גם לו חזרתי לאותו מצב למה ריבונו של עולם עולל לי כל זאת. והתשובה היא: כדי שארוויח משהו, משהו טוב שיוצא מן הרע, אור מן החושך, מתוק מן המר. זאת תשובה שהאדם חייב לתת לעצמו מתוך אוצר כוחותיו הפנימיים: מה הוא הרוויח ממותו של יקירו, מאובדן פרנסתו, מעקירת גוש קטיף, ומן הגלות הנוראה והשואה. מובן מאליו, שככל שהמחיר גדול, הרווח חייב להיות גדול. אפילו מן הדבר הכי קשה שבחיים, בהיותו הפך החיים, כלומר המוות, יש לחיים להרוויח הוד והדר, משמעות וקדושה (עין איה, ברכות פרק ה אות טו). שום דבר אינו לשווא, הכל שייך לסדר ההנהגה האלהית, הכל לטובה.

אמונה וצרות

ש: יש כל כך הרבה צרות במציאות. איך אין זה סותר את האמונה בד'?

ת: אדרבה, כאשר הכל טוב, אין זו מעלה להאמין. המבחן הוא בעת צרה. מסילת ישרים יט. יסוד האמונה הוא לדעת שכל החסרונות הן רק כפי תפיסתנו המוגבלת, אך באמת אין חסרונות, יש לברך גם על הרעה, כי הכל לטובה.

הכל לטובה

שאלה:
למה כל כך רע בעולם? למה אני קוראת לד' שיעזור לי והוא אף פעם אינו עונה? למה בכלל אני צריכה להודות לדה - אם אדם נותן לי סטירה וסוכריה, האודה לו על הסוכריה? איך אוכל לקיים מצוות, אם בשלבים מסוימים איני מאמינה?

תשובה:
שאלות כבדות שאלת שצריך לברר פנים בפנים, לכן אשיב בקיצור.
איננו יודעים מפני מה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. ריבונו של עולם גילה לנו דברים הרבה, אך זאת לא גילה לנו. "אין בידינו לא משלוות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים" (אבות ד טו). כלומר, "אין הדבר ידוע לנו, מדוע דרך רשעים צלחה ומדוע הצדיקים מדוכאים ביסורים" (רבי עובדיה מברטנורה שם). הרמב"ן כותב שבגלל קושייה זו, יש שכפרו בהשגחה האלוהית או בידיעה האלוהית, וכמובן גם זו היא כפירה (הקדמה לספר איוב).
ברור שיש השגחה פרטית והיא מדויקת בתכלית הדיוק. כאשר ריבונו של עולם שולח מחלה לאדם, הוא משביע את המחלה כמה זמן תהיה ואיך תצא (עבודה זרה נד א). אך איננו יודעים את סודות ההשגחה, כי איננו יודעים עברו של כל אדם ובייחוד סודות נשמתו בטרם נולד, וכן איננו יודעים את עתידו. איננו תופסים אלא קטע קטן של חיינו. שלמה המלך אומר: "את הכל עשה יפה בעתו, גם את העֹלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף" (קהלת ג יא).
אנחנו מאמינים בריבונו של עולם ויודעים שכל מה שעושה לנו הוא לטובתנו. לכן אנו מברכים גם על הטוב וגם על הרע, גם על הסוכריה וגם על הסטירה. "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר ואהבת את ד אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ...בכל מאודך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך" (ברכות נד א), "בין מדה טובה בין מדת פורענות" (רש"י שם). ורבי עקיבא לימדנו שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד (ברכות ס ב), ונחום איש גם זו היה אומר: גם זו לטובה (תענית כא א).
אנו אוהבים את ד אהבה שאינה תלויה בדבר - כלומר, לא באופן זה שאם מיטיב אנו אוהבים ואם אינו מיטיב איננו אוהבים - אלא אנו אוהבים אותו בכל מצב. גם הוא יתברך אוהב אותנו בין אם אנו צדיקים בין אם אנו רשעים, ואינו מפסיק חסדו מאתנו "ערב ובקר וצהריים, הטוב כי לא כלו רחמיך, המרחם כי לא תמו חסדיך" (ברכת מודים), ואילו פינו מלא שירה כים, איננו מספיקים להודות (נשמת כל חי). גם הצרות שהוא יתברך שולח לנו, יתברר אחר כך שהיו לטובתנו, כטיפול קשה של רופא מסור. אם יתחנן אדם לרופא לרחם עליו ולא לתת לו אותו טיפול, הישמע לו הרופא?! מכל מקום שום תפילה אינה חוזרת ריקם, היא פועלת במרומים להביא לך טובה וברכה. אמנם לא תמיד על פי הנתיבים שהיית רוצה, אלא בנתיבים אחרים שד רוצה. צריך לפקוח עיניים, כדי לראות את כל הטוב הענקי שיש לנו, על אף הצרות והייסורים, ולהתמלא אהבת ד , בדיוק כשם שד אוהב אותך ואינו עוזב אותך. גם את מאמינה בו, כי שאלותייך הן שאלות של מאמינה גדולה, ורק מאמינים שואלים שאלות כאלה. אלא לפעמים אינך מרגשת את קרבת ד , אך זה טבעו של הרגש, שיש בו עליות וירידות, ובאותם רגעים יש להחזיק בשכל שהוא תמידי, וסוף הרגש להתעורר ולפרוץ מחדש כפריחת הפרחים באביב.
חשון תשנ"ח
באהבה ובאמונה - חלק א שאלה לה

כיצד להיות בשמחה

שאלה:
איך ניתן להיות שמח ולהיחלץ מדאגות וחרדות?

תשובה:
אכן שאלה עמוקה היא זאת, מסכת שלמה. כך נשאל רבנו הגדול הרמב"ם על-ידי מלך ערבי, והשיב לו. אמנם תשובתו אינה נמצאת בין תשובותיו ולא בין איגרותיו, אך היא מופיעה בספר צֳרִי היגון (דף ד א), לרבי שם טוב אבן-פלקירה, והיא הרחבה ספרותית של פרק מהספר הנהגת הבריאות לרמב"ם, הנמצא בין כתביו הרפואיים (כרך א עמ 58-63) שתורגמו מערבית לעברית. וזו היתה באמת תשובתו לאפצל המלך, בנו של השולטן צלאח-א-דין. הוא כתב לרמב"ם וביקש רפואה לתחלואיו שהגדול בהם – הדאגות והחרדות המושלות בו וגורמות בעצמן למחלות רבות. הרמב"ם מאשר את האבחון: "דע כי רוב החולאים באים מפני הדאגות ומגודל הכעס והיגון". יש מחלות פסיכוסומטיות לרוב, ויש גם מחלות אורגניות המחמירות עקב המצב הנפשי הירוד. הדאגות והחרדות, מלבד היותן בעצמן רעה חולה, גורמות גם לצרות רבות. רבנו מעניק מיד את הפתרון: יראת ד - אדם ירא ד עובד את ד בשמחה. "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה". מאין לוקח האדם שמחה? – מעבודת ד . אבל מי שכל מעיינו בעולם-הזה רק אכילה ושתייה, מלבושים ונכסים, הנה בעת תקלה, הוא שוקע בדאגה ותולש שערו מרוב צער. ב מורה נבוכים , מקדיש הרמב"ם שני פרקים לאיוב (ג כב-כג). חבריו מנסים להרגיעו, ולשווא. אולם, בסוף הספר נרגע איוב. מהי אפוא המהפכה שעבר? האם צרותיו חדלו מהיות צרות? – הן עדיין אמנם צרות, אבל יחסו אליהן השתנה. בתחילת הספר הוא "יֹשב בתוך האפר" (איוב ב ח), כלומר, שקוע בעניינים ארציים. אמנם הוא צדיק, אך עניינים חומריים חשובים לו מאוד. לכן כאשר הם מתמוטטים - רכושו אובד, ילדיו עוברים לגור בגן-עדן, הוא חולה אנוש. הוא לוקח את הדברים ללב. אך בסוף הספר אומר איוב: "אמאס וְנִחמתי על עפר ואפר" (מב ו). אני חוזר בי מכל נטיותי להיות משועבד לעניינים ארציים. וכן הרלב"ג, רבי לוי בן-גרשם, כותב בפירושו על ספר איוב שכל הצרות הבאות על האדם, מדאיגות אותו והורסות את חייו, רק כאשר הוא נעול על דברים גשמיים. אבל אם עולמו רוחני, צרות אינן יכולות לבוא עליו, שהרי עולמו הרוחני של האדם הוא תמיד ברשותו, תמיד יש לו בחירה חופשית לעשות את הטוב בכל מצב, בתור בריא או חולה, עשיר או עני, אב לילדים רבים או אדם ערירי. הנסיבות משתנות, אך לכל נסיבה יש עבודת ד מתאימה. מי ששמחתו באה לו מעבודת ד , לעולם אי-אפשר לחומסה ממנו! לכן כותב הרמב"ם לאותו מלך: אם מחשבתך נתונה לעולם-הזה, זוהי בעיה בלתי-פתירה, כי ענייני העולם אינם תמיד כפי רצונך. העולם-הזה אינו גן-עדן. הצדיק המתענג במצוות ובמעשים טובים, במוסר ובתוכחות – הנו אדם חזק ועומד בכל המצבים, איתן כנגד כל הצרות והבעיות. הוא אינו לוקח ללב קשיים הבאים עליו מטבע העולם. יש לו מבט נכון על המציאות. אמנם העצב הוא תופעה רגשית, אך עולמו ההכרתי של האדם קובע במידה רבה את עצמת חוויותיו הרגשיות. גם אם יש לאדם עושר, בריאות וכל טוב, אין זו ערובה לאושר, אומר הרמב"ם, שהרי כל זה יחלוף בקצו של אדם. "כי לא במותו יקח הכל, לא יֵרֵד אחריו כבודו" (תהילים מט יח). זו חרדת המוות שהעלו הפילוסופים, ובמיוחד ההוגים האכזיסטנציאליסטיים בדורות האחרונים: גם אם עתה חי לו האדם טוב, הרי עצם הידיעה שבסוף הפרוזדור יש דלת שאינה מובילה לכלום, דיה להשבית את ערך החיים. מה שאין כן אדם צדיק, כותב רבנו, גם כאשר יש לו צרות, הוא מתנחם בכך שזה טוב יותר ממוות; העיקר שהוא חי. אף לעת מותו הוא מוסר נפשו לד בשמחה, ביודעו שגם זו לטובה לחיי העולם-הבא. זו דלת המובילה לעולם טוב יותר. יש משבר אובייקטיבי ויש משבר סובייקטיבי. אם האניה שלך עם כל רכושך טבעה בים, זה באמת משבר אובייקטיבי, כלומר, אירוע בניגוד לרצונך. אך כיצד אתה תתייחס לזה, באופן סובייקטיבי – זה תלוי בך. אם תמות מעצב או תתגבר, הכל תלוי בהשקפת עולמך. מאוחר לבנות התייחסות יש מאין, כי היא נגזרת מרכושך הרוחני והמוסרי שצברת במשך כל חייך. וכן, הטובות והצרות של העולם-הזה אינן אמיתיות. מה שנראה לך רע או נראה לך טוב – אין כל הכרח שזה נכון. אדם עלה לגדולה ונעשה מלך, וזה המיט עליו אסון, ואדם אחר העשיר ועקב כך איבד עולם-הבא.
וכך כותב הרמב"ם על דברי חז"ל "שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" (ברכות נד א), כי איננו יודע שמא הטובה היא רעה והרעה היא טובה (פירוש על המשניות, שם). ידוע מאמר חז"ל "גם זו לטובה" וכן "כל דעביד רחמנא, לטב עביד". ויש אדם שאיבד מלכותו וירד מנכסיו ודווקא זו היתה הסיבה לאושרו, כי זכה לחיים שלווים וגם הקדיש אותם לעבודת הבורא וזכה לחיי העולם-הבא.
מעשה באדם שהלך בדרך לנמל, נתקע לו קוץ ברגלו, צלע והפסיד את ההפלגה, קילל את יומו. לבסוף הספינה טבעה, ועל זה נאמר "אודך ד כי אָנַפְתָּ בי" (ישעיה יב א).
הרמב"ם כותב: "לאדוני המלך אין צורך בראיות, רק יעיר ויחזק לבו להרגיל עצמו בלימוד ספרי מוסר, כלילי חכמה ותוכחות תוריות עד שהנשמה תתחזק ותראה מה הוא אמת ומה הוא שקר". הרמב"ם מציע למלך ערבי למוד מוסר מתוך תורה! הוא מסביר דבר עקרוני – טובות העולם-הזה הן הבל ולא עיקר, ודבר פשוט יותר – אינך יודע מה ילד יום. בעולם-הזה טוב ורע מתהפכים זה לזה.
הרמב"ם מסיים: לדאגה תיתכנה שתי סיבות, העבר והעתיד. האדם דואג על מה שהיה ודואג על מה שיהיה. "הדאגה על העבר אין בה תועלת, והדואג ונאנח על דבר שכבר חלף ועבר, הרי זה חסר דעת ומשוגע". לא רק שהיתה לו צרה, אלא הוא מחמיר אותה בדאגתו, "הוא דומה למי שידאג ויצר לו: למה לא נבראתי מלאך עם כנפיים לעוף בשמים – שאינו אלא שיגעון"!
באשר לדאגה בדבר העתיד, פן תבוא עליו צרה, גם הוא "הבל ורעות רוח", שהרי הצרה אפשר שתבוא, ואפשר שלא תבוא, "וצריך שישמח לבבו בביטחון בד' יתעלה, שהוא כל יכול, וכל מה ששולח לאדם הכל לטובה".
"אלה הדברים, אם יקיימם אדוני המלך יתמעטו דאגותיו, ומחשבותיו יסורו ויאריך ימים על ממלכתו".
נגילה ונשמחה בו. הגילה והשמחה היא דווקא בד .

עד כאן השו"ת של הרב אבינר. אני מקווה שזה סיפק לכם חומר למחשבה ואולי גם לבניית מערך שיעור. אתם מוזמנים לשלוח לכאן מערכי שיעור שבניתם על אמונה, מידות ו"הכל לטובה".

שבוע טוב!

לירן