השבוע קרה משהו מיוחד!
במוצ"ש שעבר דיברתי עם הרב דני ממכון מאיר (מי שמכיר מכיר) ועל הדרך הוא סיפר לי שראה את הקליפ שעשה עזרי טובי, אותו דני מכיר מהשכונה (ואין להזכיר שהוא גם למד והתחזק כמה שנים במכון מאיר...).
בקיצור- דני ראה אותי בקליפ של הכל לטובה והתחיל להתעניין לגבי השיר. הוא שמח לשמוע שאני כתבתי אותו ואז הוא דיבר עם הבן שלו בטלפון ומסתבר שהבן שלו תופף על דג'מבה בהופעה של עזרי טובי באב"ג בבאר שבע, והוא זוכר איך לימדתי את עזרי את השיר. מי היה מאמין שהבן של דני היה באותה הופעה באוניברסיטה???
כמה דקות מאוחר יותר דני נזכר שבעוד כמה ימים יש פעילות גיבוש של אחת הכיתות בגמרא בגן סאקר. משחקים כדורסל, עושים היכירות ולסיום אוכלים פוייקע (תבשיל בסיר חזק על גחלים*). "תבוא לשם ותלמד אותם את הכל לטובה!"
בהתחלה קצת חששתי, כי בכל זאת אלו חברים שלי שמכירים אותי ואנחנו נפגשים מידי יום במכון. אם הם לא יאהבו את זה? יכולה להיות פאדיחה... או האופציה השניה - אם הם כן יאהבו את זה: אני אתחיל לקבל תנועות "הכל לטובה" וגם זימזומים של "הכל לטובה" מכל פינה במכון (שגם זה קצת לא נעים כי אני קצת ביישן ולא רוצה להתבלט...)
"ויש עוד בעיה" אמרתי לדני: "אם יידעו שזה השיר שלי, אסור לי להיות עצוב אי פעם, כי אחרי הכל... הכל לטובה."
-"דווקא בגלל זה!" אמר דני.
ביום המיוחל הגעתי. בהתחלה כמה חברים הופתעו לראות אותי שכן אני לא באותה קבוצת גמרא שלה נועד הגיבוש. הרב אייל ורד עשה סבב שמות: כל אחד מציין את שמו ושם אביו ומספר על מקור השם או על היחס שלו לשמו.
אח"כ פנינו לכיוון הפוייקע ובזמן שאכלנו דני נתן לנו שיחת חיזוק על כך שצריכים לרומם את המכון באוירה טובה וחברית בין כולם ולבסוף הוא הזמין "חבר שלו שרוצה ללמד אותנו שיר".
קמתי ועמדתי מולם, מבליע את החששות. אח"כ המשכתי לחזק את דבריו של דני על האוירה הטובה וכמה שאפילו חיוך למישהו יכול לעשות הרבה. מי שבא להתרשם מהמכון ולראות אם זה מתאים לו: אם ייראה מולו אנשים מבואסים יקבל רושם שלילי ולא יבין מה תעזור התורה לחייו, אך אם ייראה אנשים שמחים שמשדרים אוירה טובה, חמה ונינוחה הוא ירגיש שהוא רוצה גם כן להיות כזה ולהיכנס למסגרת כזו.
בשלב זה דני כבר כמעט התחיל לעשות לי סימנים בידיים שאזדרז (או כמו שקוראים לזה אצלנו: "גבורת הצימצום") רואים את זה על הפרצוף שלו ;-) . והמשכתי: לכן אנו צריכים להיות שמחים, כי באמת התורה משמחת. ואם איננו שמחים זה בעיקר בגלל שאנחנו נותנים יחס לא נכון לכל מיני דברים בחיים שלנו ושוכחים שבסופו של דבר הכל לטובה! (כאן דני כבר נרגע וחייך).
ואז התחלתי ללמד אותם את השיר.
האמת חששתי מאוד שאחרי שאני אומר את המשפט הראשון "הכל לטובה..." (ככה עם תנועת היד הגדולה...) הם פשוט יצחקו כי מי מביא לאנשים בני 25 שירים של ילדים בני 5 ? אבל להפתעתי ולשמחתי רובם שיתפו פעולה והתחילו לחקות את התנועות ואת השירה כנדרש. אמנם לא כולם- לכן חזרתי ואמרתי: יפה ! עכשיו אני רוצה לשמוע את כווולם: "הכל לטובה" והופ! עוד אנשים הצטרפו, ממש רוב מוחץ! "יפה, זה היה 80%, אני רוצה 100% !" -"הכל לטובה!" ועכשיו כבר ממש כמעט כולם התטרפו לכדי מקהלה גדולה וברורה! המשכתי משפט ועוד משפט עם התנועות ואת הבית השני ואח"כ הכל ביחד ולבסוף שרנו את זה בליווי גיטרה עם אחד מהחברים שעומד מול כולם ועושה את התנועות.
הרגשתי נהדר והודיתי לדני שבזכותו זו הפעם הראשונה שאני עושה כזה דבר לאנשים מבוגרים.
מאז, אני שומע מידי פעם זימזומים של "הכל לטובה" , לפעמים אפילו שירה בקול... לפעמים רק תנועות ידיים מלוות בקריצה.
האמת - זה נחמד. זה מזכיר לי שיש לי זכות כלשהיא בעולם הזה, ברוך השם שזיכה אותי!
אתם מוזמנים לספר גם על חוויה שלכם שבה לימדתם "הכל לטובה" לחברים או חניכים !
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה