מקורות מספר החינוך שהכל לטובה - שלא לנקום

מאיפה ניתן ללמוד שהכל לטובה היא מצווה מן התורה?

הכל לטובה היא מצוות האמונה שכל מה שקורה לנו - הכל לטובה.
בספר החינוך המבאר את שורשי המצוות* יכולים למצוא בכל מיני מקומות את העיקרון הזה.
בע"ה ננסה לצטט חלק מדבריו של בעל "החינוך" בכמה מצוות כך שנוכל להבין טוב יותר ואף לשלב את הדברים במערכי שיעור על הכל לטובה.

ספר החנוך, מצווה רמ"ז, (מצוות לא תעשה כ"ג) שלא לנקום:
"... משרשי המצווה שידע האדם ויתן אל ליבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע הוא סבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא, ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו, והשם יתברך גזר עליובכך ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו, כי הוא אינו סבת רעתו כי העון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלום הניחו לו ויקלל כי אמר לו השם יתברך, תלה העניןבחטאו ולא בשמעי בן גרא. ועוד נמצא במצווה תועלת רב להשבית ריב ולהעביר המשטמות (שנאה ל.ח.) מלב בני האדם, ובהיות שלום בין אנשים יעשה השם שלום להם."

הרצון לנקמה מגיע לצערינו לאחר שאנו חווים מפלה בחיים. מישהו פגע בנו ואנו רוצים "להחזיר לו" כיוון שאנו חושבים שהוא הסיבה לכך שנפגענו או לחילופין בגלל שאנו רוצים "שהוא ילמד שלא כדאי לו להתעסק איתי". מסביר לנו בעל ספר החינוך שסיבת הסיבות לכך שנפגענו היא עוונותינו והעונש הגיע מאת השם, אלא שהוא גילגל את העונש דרך נסיבות מסוימות או דרך אדם מסויים, שנאמר: "מגלגלין חובה בידי חייב". כלומר: נכון שמישהו פגע בי - אולי בטעות, אולי אפילו בכוונה תחילה, וגם אז - אל לנו לחשוב שרצונו של אדם זה הוא הסיבה שנפגענו. זוהי רק הסיבה האחרונה ביותר. הסיבה הראשונה שבגינה נפגענו היא עוונותינו שגרמו. ולכן אם אנו חפצים שלא להיפגע יותר אין טעם לפגוע בחזרה באדם שדרכו נתגלגל העונש אלא עלינו לתקן את מעשינו ולהיות אנשים טובים יותר וכך נוכל למנוע פגיעה נוספת.

ועדיין - הכל לטובה?
הדברים שקורים לנו בחיים באים מאת השם יתברך וגם כשקורים לנו דברים רעים שלכאורה הגיעו לנו על ידי אנשים מסויימים החפצים ברעתינו עלינו לזכור שהכל הוא מהשם כדי לעורר אותנו לעשות חשבון נפש על מעשינו ולהבין שאין לתלות את האשמה בהם אלא להשתפר בעצמנו.
ועדיין נשאלת השאלה: "הכל מאת השם, אך עדיין לא הבנתי מה כאן לטובה?"
ובכן ההטבות כאן מרובות.
נקודת המוצא היא תמיד לזכור שהשם הוא הטוב והמטיב. כל חפצו הוא להטיב לנו. לכן, בכל מעשה שנעשה לנו מגולמת טובה כלשהיא בין אם אנו מודעים לה כרגע ובין אם לא. ולכן טוב לומר במקרים כאלה ואחרים: "לא נורא, הכל לטובה!"
בפועל חשוב לזכור שאנו לא מלאכים וסביר להניח שעשינו כמה דברים בחיים שלא היינו צריכים לעשות והשם הטוב שרוצה לחסוך לנו ייסורים בעולם הבא שהם קשים מנשוא מעדיף לתת לנו כמה טרדות בעולם הזה וככה לחלק לנו את הייסורים לתשלומים. ייסורים תמורת כמה טרדות? הייתכן? אכן כן. כתוב בגמרא: מהם ייסורים? כמי ששלח ידו לכיסו להוציא שלוש מטבעות ועלו בידו רק שתיים. כן, אפילו טרדה קלה מעין זו עוזרת לנו להיפרע מעוונות שעשינו. לכן יש כאלה שנוהגים לומר כאשר מזדמן להם מצב לא נעים או כאב כלשהו: "אחח... כפרת עוונות". ויש חסידים שקיבלו מרבותיהם שבשעותיו הקשות של האדם או בהזדמן לו מאורעות בלתי נעימים לעת מן העיתים יאמר הפסוק "ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי" כלומר - לקשר בין המצב הלא נעים, 'עניי', לבין 'חטאתי' כדי להזכיר לעצמו שהכל הוא בהשגחת הבורא כדי שיפשפש במעשיו.

בע"ה אני אמשיך להביא עוד כמה מקורות מספר החינוך, אך לעת עתה זה מספיק.

אגב, שלא ישתמע מכאן כאילו בכל פעם שקורה לי משהו לא נעים אני מייד מחייך ולא חושב בכלל על להחזיר או להתנקם. הדרך עוד ארוכה... מה שכן, לפעמים אחרי מקרים לא נעימים כאלו אני 'מרים ידיים', נכנע. ואומר לעצמי ולהשם, לא יודע למה זה קרה ואיך אני אמור להתגבר על זה אבל ברוך השם - הכל לטובה... ולפעמים אני גם מפזם לעצמי חרישית את הנעימה וחותם "...גם אם נראה רע, הכל לטובה". את החלק השני (תהיה בשמחה) אני משאיר לאחר כך, אחרי שאני מצליח להתנחם קצת, אחרי עוד כמה סיבובים של השיר... :-)


_____________
*(ביאור שורשי המצוות הוא עד כמה שאנחנו יכולים להבין וידוע שיש עוד הרבה טעמים שנשגבים מבינתינו)

שו"ת אמונה, הכל לטובה, הרב אבינר

שלום לכם!

השבוע נתקלתי במקור תורה מבורך ובלתי נדלה - הלא הוא אתר "ספרית חוה" בו מצויים כתבים רבים, מאמרים ושו"תים (שאלות ותשובות) של הרב שלמה אבינר שליט"א, ראש ישיבת עטרת ירושלים.

ליקטתי משם כמה שאלות ותשובות העוסקות באמונה שהכל לטובה.

לפני השו"ת, אני מפנה אתכם לעוד מאמר של הרב אבינר, "התגברתי" שעונה על השאלה: "כיצד מתגברים על משבר, הן משבר אישי, הן משבר לאומי?

בתשובתו, הרב אבינר מפרט על חמישה שלבים שעובר אדם אחרי משבר: הכחשה, כעס והאשמה, אבל וייאוש, התגברות והסתגלות, ואחרון- התעלות. הנה דבריו בשלב האחרון, שם הוא מפרט על "הכל לטובה":

5.התעלות. ובכל זאת, גם אחרי ההתגברות וההסתגלות מקנן צער בלבו של אדם: למה עברתי את כל זה. גם לו חזרתי לאותו מצב למה ריבונו של עולם עולל לי כל זאת. והתשובה היא: כדי שארוויח משהו, משהו טוב שיוצא מן הרע, אור מן החושך, מתוק מן המר. זאת תשובה שהאדם חייב לתת לעצמו מתוך אוצר כוחותיו הפנימיים: מה הוא הרוויח ממותו של יקירו, מאובדן פרנסתו, מעקירת גוש קטיף, ומן הגלות הנוראה והשואה. מובן מאליו, שככל שהמחיר גדול, הרווח חייב להיות גדול. אפילו מן הדבר הכי קשה שבחיים, בהיותו הפך החיים, כלומר המוות, יש לחיים להרוויח הוד והדר, משמעות וקדושה (עין איה, ברכות פרק ה אות טו). שום דבר אינו לשווא, הכל שייך לסדר ההנהגה האלהית, הכל לטובה.

אמונה וצרות

ש: יש כל כך הרבה צרות במציאות. איך אין זה סותר את האמונה בד'?

ת: אדרבה, כאשר הכל טוב, אין זו מעלה להאמין. המבחן הוא בעת צרה. מסילת ישרים יט. יסוד האמונה הוא לדעת שכל החסרונות הן רק כפי תפיסתנו המוגבלת, אך באמת אין חסרונות, יש לברך גם על הרעה, כי הכל לטובה.

הכל לטובה

שאלה:
למה כל כך רע בעולם? למה אני קוראת לד' שיעזור לי והוא אף פעם אינו עונה? למה בכלל אני צריכה להודות לדה - אם אדם נותן לי סטירה וסוכריה, האודה לו על הסוכריה? איך אוכל לקיים מצוות, אם בשלבים מסוימים איני מאמינה?

תשובה:
שאלות כבדות שאלת שצריך לברר פנים בפנים, לכן אשיב בקיצור.
איננו יודעים מפני מה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. ריבונו של עולם גילה לנו דברים הרבה, אך זאת לא גילה לנו. "אין בידינו לא משלוות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים" (אבות ד טו). כלומר, "אין הדבר ידוע לנו, מדוע דרך רשעים צלחה ומדוע הצדיקים מדוכאים ביסורים" (רבי עובדיה מברטנורה שם). הרמב"ן כותב שבגלל קושייה זו, יש שכפרו בהשגחה האלוהית או בידיעה האלוהית, וכמובן גם זו היא כפירה (הקדמה לספר איוב).
ברור שיש השגחה פרטית והיא מדויקת בתכלית הדיוק. כאשר ריבונו של עולם שולח מחלה לאדם, הוא משביע את המחלה כמה זמן תהיה ואיך תצא (עבודה זרה נד א). אך איננו יודעים את סודות ההשגחה, כי איננו יודעים עברו של כל אדם ובייחוד סודות נשמתו בטרם נולד, וכן איננו יודעים את עתידו. איננו תופסים אלא קטע קטן של חיינו. שלמה המלך אומר: "את הכל עשה יפה בעתו, גם את העֹלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף" (קהלת ג יא).
אנחנו מאמינים בריבונו של עולם ויודעים שכל מה שעושה לנו הוא לטובתנו. לכן אנו מברכים גם על הטוב וגם על הרע, גם על הסוכריה וגם על הסטירה. "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר ואהבת את ד אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ...בכל מאודך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך" (ברכות נד א), "בין מדה טובה בין מדת פורענות" (רש"י שם). ורבי עקיבא לימדנו שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד (ברכות ס ב), ונחום איש גם זו היה אומר: גם זו לטובה (תענית כא א).
אנו אוהבים את ד אהבה שאינה תלויה בדבר - כלומר, לא באופן זה שאם מיטיב אנו אוהבים ואם אינו מיטיב איננו אוהבים - אלא אנו אוהבים אותו בכל מצב. גם הוא יתברך אוהב אותנו בין אם אנו צדיקים בין אם אנו רשעים, ואינו מפסיק חסדו מאתנו "ערב ובקר וצהריים, הטוב כי לא כלו רחמיך, המרחם כי לא תמו חסדיך" (ברכת מודים), ואילו פינו מלא שירה כים, איננו מספיקים להודות (נשמת כל חי). גם הצרות שהוא יתברך שולח לנו, יתברר אחר כך שהיו לטובתנו, כטיפול קשה של רופא מסור. אם יתחנן אדם לרופא לרחם עליו ולא לתת לו אותו טיפול, הישמע לו הרופא?! מכל מקום שום תפילה אינה חוזרת ריקם, היא פועלת במרומים להביא לך טובה וברכה. אמנם לא תמיד על פי הנתיבים שהיית רוצה, אלא בנתיבים אחרים שד רוצה. צריך לפקוח עיניים, כדי לראות את כל הטוב הענקי שיש לנו, על אף הצרות והייסורים, ולהתמלא אהבת ד , בדיוק כשם שד אוהב אותך ואינו עוזב אותך. גם את מאמינה בו, כי שאלותייך הן שאלות של מאמינה גדולה, ורק מאמינים שואלים שאלות כאלה. אלא לפעמים אינך מרגשת את קרבת ד , אך זה טבעו של הרגש, שיש בו עליות וירידות, ובאותם רגעים יש להחזיק בשכל שהוא תמידי, וסוף הרגש להתעורר ולפרוץ מחדש כפריחת הפרחים באביב.
חשון תשנ"ח
באהבה ובאמונה - חלק א שאלה לה

כיצד להיות בשמחה

שאלה:
איך ניתן להיות שמח ולהיחלץ מדאגות וחרדות?

תשובה:
אכן שאלה עמוקה היא זאת, מסכת שלמה. כך נשאל רבנו הגדול הרמב"ם על-ידי מלך ערבי, והשיב לו. אמנם תשובתו אינה נמצאת בין תשובותיו ולא בין איגרותיו, אך היא מופיעה בספר צֳרִי היגון (דף ד א), לרבי שם טוב אבן-פלקירה, והיא הרחבה ספרותית של פרק מהספר הנהגת הבריאות לרמב"ם, הנמצא בין כתביו הרפואיים (כרך א עמ 58-63) שתורגמו מערבית לעברית. וזו היתה באמת תשובתו לאפצל המלך, בנו של השולטן צלאח-א-דין. הוא כתב לרמב"ם וביקש רפואה לתחלואיו שהגדול בהם – הדאגות והחרדות המושלות בו וגורמות בעצמן למחלות רבות. הרמב"ם מאשר את האבחון: "דע כי רוב החולאים באים מפני הדאגות ומגודל הכעס והיגון". יש מחלות פסיכוסומטיות לרוב, ויש גם מחלות אורגניות המחמירות עקב המצב הנפשי הירוד. הדאגות והחרדות, מלבד היותן בעצמן רעה חולה, גורמות גם לצרות רבות. רבנו מעניק מיד את הפתרון: יראת ד - אדם ירא ד עובד את ד בשמחה. "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה". מאין לוקח האדם שמחה? – מעבודת ד . אבל מי שכל מעיינו בעולם-הזה רק אכילה ושתייה, מלבושים ונכסים, הנה בעת תקלה, הוא שוקע בדאגה ותולש שערו מרוב צער. ב מורה נבוכים , מקדיש הרמב"ם שני פרקים לאיוב (ג כב-כג). חבריו מנסים להרגיעו, ולשווא. אולם, בסוף הספר נרגע איוב. מהי אפוא המהפכה שעבר? האם צרותיו חדלו מהיות צרות? – הן עדיין אמנם צרות, אבל יחסו אליהן השתנה. בתחילת הספר הוא "יֹשב בתוך האפר" (איוב ב ח), כלומר, שקוע בעניינים ארציים. אמנם הוא צדיק, אך עניינים חומריים חשובים לו מאוד. לכן כאשר הם מתמוטטים - רכושו אובד, ילדיו עוברים לגור בגן-עדן, הוא חולה אנוש. הוא לוקח את הדברים ללב. אך בסוף הספר אומר איוב: "אמאס וְנִחמתי על עפר ואפר" (מב ו). אני חוזר בי מכל נטיותי להיות משועבד לעניינים ארציים. וכן הרלב"ג, רבי לוי בן-גרשם, כותב בפירושו על ספר איוב שכל הצרות הבאות על האדם, מדאיגות אותו והורסות את חייו, רק כאשר הוא נעול על דברים גשמיים. אבל אם עולמו רוחני, צרות אינן יכולות לבוא עליו, שהרי עולמו הרוחני של האדם הוא תמיד ברשותו, תמיד יש לו בחירה חופשית לעשות את הטוב בכל מצב, בתור בריא או חולה, עשיר או עני, אב לילדים רבים או אדם ערירי. הנסיבות משתנות, אך לכל נסיבה יש עבודת ד מתאימה. מי ששמחתו באה לו מעבודת ד , לעולם אי-אפשר לחומסה ממנו! לכן כותב הרמב"ם לאותו מלך: אם מחשבתך נתונה לעולם-הזה, זוהי בעיה בלתי-פתירה, כי ענייני העולם אינם תמיד כפי רצונך. העולם-הזה אינו גן-עדן. הצדיק המתענג במצוות ובמעשים טובים, במוסר ובתוכחות – הנו אדם חזק ועומד בכל המצבים, איתן כנגד כל הצרות והבעיות. הוא אינו לוקח ללב קשיים הבאים עליו מטבע העולם. יש לו מבט נכון על המציאות. אמנם העצב הוא תופעה רגשית, אך עולמו ההכרתי של האדם קובע במידה רבה את עצמת חוויותיו הרגשיות. גם אם יש לאדם עושר, בריאות וכל טוב, אין זו ערובה לאושר, אומר הרמב"ם, שהרי כל זה יחלוף בקצו של אדם. "כי לא במותו יקח הכל, לא יֵרֵד אחריו כבודו" (תהילים מט יח). זו חרדת המוות שהעלו הפילוסופים, ובמיוחד ההוגים האכזיסטנציאליסטיים בדורות האחרונים: גם אם עתה חי לו האדם טוב, הרי עצם הידיעה שבסוף הפרוזדור יש דלת שאינה מובילה לכלום, דיה להשבית את ערך החיים. מה שאין כן אדם צדיק, כותב רבנו, גם כאשר יש לו צרות, הוא מתנחם בכך שזה טוב יותר ממוות; העיקר שהוא חי. אף לעת מותו הוא מוסר נפשו לד בשמחה, ביודעו שגם זו לטובה לחיי העולם-הבא. זו דלת המובילה לעולם טוב יותר. יש משבר אובייקטיבי ויש משבר סובייקטיבי. אם האניה שלך עם כל רכושך טבעה בים, זה באמת משבר אובייקטיבי, כלומר, אירוע בניגוד לרצונך. אך כיצד אתה תתייחס לזה, באופן סובייקטיבי – זה תלוי בך. אם תמות מעצב או תתגבר, הכל תלוי בהשקפת עולמך. מאוחר לבנות התייחסות יש מאין, כי היא נגזרת מרכושך הרוחני והמוסרי שצברת במשך כל חייך. וכן, הטובות והצרות של העולם-הזה אינן אמיתיות. מה שנראה לך רע או נראה לך טוב – אין כל הכרח שזה נכון. אדם עלה לגדולה ונעשה מלך, וזה המיט עליו אסון, ואדם אחר העשיר ועקב כך איבד עולם-הבא.
וכך כותב הרמב"ם על דברי חז"ל "שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" (ברכות נד א), כי איננו יודע שמא הטובה היא רעה והרעה היא טובה (פירוש על המשניות, שם). ידוע מאמר חז"ל "גם זו לטובה" וכן "כל דעביד רחמנא, לטב עביד". ויש אדם שאיבד מלכותו וירד מנכסיו ודווקא זו היתה הסיבה לאושרו, כי זכה לחיים שלווים וגם הקדיש אותם לעבודת הבורא וזכה לחיי העולם-הבא.
מעשה באדם שהלך בדרך לנמל, נתקע לו קוץ ברגלו, צלע והפסיד את ההפלגה, קילל את יומו. לבסוף הספינה טבעה, ועל זה נאמר "אודך ד כי אָנַפְתָּ בי" (ישעיה יב א).
הרמב"ם כותב: "לאדוני המלך אין צורך בראיות, רק יעיר ויחזק לבו להרגיל עצמו בלימוד ספרי מוסר, כלילי חכמה ותוכחות תוריות עד שהנשמה תתחזק ותראה מה הוא אמת ומה הוא שקר". הרמב"ם מציע למלך ערבי למוד מוסר מתוך תורה! הוא מסביר דבר עקרוני – טובות העולם-הזה הן הבל ולא עיקר, ודבר פשוט יותר – אינך יודע מה ילד יום. בעולם-הזה טוב ורע מתהפכים זה לזה.
הרמב"ם מסיים: לדאגה תיתכנה שתי סיבות, העבר והעתיד. האדם דואג על מה שהיה ודואג על מה שיהיה. "הדאגה על העבר אין בה תועלת, והדואג ונאנח על דבר שכבר חלף ועבר, הרי זה חסר דעת ומשוגע". לא רק שהיתה לו צרה, אלא הוא מחמיר אותה בדאגתו, "הוא דומה למי שידאג ויצר לו: למה לא נבראתי מלאך עם כנפיים לעוף בשמים – שאינו אלא שיגעון"!
באשר לדאגה בדבר העתיד, פן תבוא עליו צרה, גם הוא "הבל ורעות רוח", שהרי הצרה אפשר שתבוא, ואפשר שלא תבוא, "וצריך שישמח לבבו בביטחון בד' יתעלה, שהוא כל יכול, וכל מה ששולח לאדם הכל לטובה".
"אלה הדברים, אם יקיימם אדוני המלך יתמעטו דאגותיו, ומחשבותיו יסורו ויאריך ימים על ממלכתו".
נגילה ונשמחה בו. הגילה והשמחה היא דווקא בד .

עד כאן השו"ת של הרב אבינר. אני מקווה שזה סיפק לכם חומר למחשבה ואולי גם לבניית מערך שיעור. אתם מוזמנים לשלוח לכאן מערכי שיעור שבניתם על אמונה, מידות ו"הכל לטובה".

שבוע טוב!

לירן

הכל לטובה בגן סאקר עם מכון מאיר!

שלום !

השבוע קרה משהו מיוחד!

במוצ"ש שעבר דיברתי עם הרב דני ממכון מאיר (מי שמכיר מכיר) ועל הדרך הוא סיפר לי שראה את הקליפ שעשה עזרי טובי, אותו דני מכיר מהשכונה (ואין להזכיר שהוא גם למד והתחזק כמה שנים במכון מאיר...).

בקיצור- דני ראה אותי בקליפ של הכל לטובה והתחיל להתעניין לגבי השיר. הוא שמח לשמוע שאני כתבתי אותו ואז הוא דיבר עם הבן שלו בטלפון ומסתבר שהבן שלו תופף על דג'מבה בהופעה של עזרי טובי באב"ג בבאר שבע, והוא זוכר איך לימדתי את עזרי את השיר. מי היה מאמין שהבן של דני היה באותה הופעה באוניברסיטה???

כמה דקות מאוחר יותר דני נזכר שבעוד כמה ימים יש פעילות גיבוש של אחת הכיתות בגמרא בגן סאקר. משחקים כדורסל, עושים היכירות ולסיום אוכלים פוייקע (תבשיל בסיר חזק על גחלים*). "תבוא לשם ותלמד אותם את הכל לטובה!"

בהתחלה קצת חששתי, כי בכל זאת אלו חברים שלי שמכירים אותי ואנחנו נפגשים מידי יום במכון. אם הם לא יאהבו את זה? יכולה להיות פאדיחה... או האופציה השניה - אם הם כן יאהבו את זה: אני אתחיל לקבל תנועות "הכל לטובה" וגם זימזומים של "הכל לטובה" מכל פינה במכון (שגם זה קצת לא נעים כי אני קצת ביישן ולא רוצה להתבלט...)

"ויש עוד בעיה" אמרתי לדני: "אם יידעו שזה השיר שלי, אסור לי להיות עצוב אי פעם, כי אחרי הכל... הכל לטובה."

-"דווקא בגלל זה!" אמר דני.

ביום המיוחל הגעתי. בהתחלה כמה חברים הופתעו לראות אותי שכן אני לא באותה קבוצת גמרא שלה נועד הגיבוש. הרב אייל ורד עשה סבב שמות: כל אחד מציין את שמו ושם אביו ומספר על מקור השם או על היחס שלו לשמו.

אח"כ פנינו לכיוון הפוייקע ובזמן שאכלנו דני נתן לנו שיחת חיזוק על כך שצריכים לרומם את המכון באוירה טובה וחברית בין כולם ולבסוף הוא הזמין "חבר שלו שרוצה ללמד אותנו שיר".

קמתי ועמדתי מולם, מבליע את החששות. אח"כ המשכתי לחזק את דבריו של דני על האוירה הטובה וכמה שאפילו חיוך למישהו יכול לעשות הרבה. מי שבא להתרשם מהמכון ולראות אם זה מתאים לו: אם ייראה מולו אנשים מבואסים יקבל רושם שלילי ולא יבין מה תעזור התורה לחייו, אך אם ייראה אנשים שמחים שמשדרים אוירה טובה, חמה ונינוחה הוא ירגיש שהוא רוצה גם כן להיות כזה ולהיכנס למסגרת כזו.

בשלב זה דני כבר כמעט התחיל לעשות לי סימנים בידיים שאזדרז (או כמו שקוראים לזה אצלנו: "גבורת הצימצום") רואים את זה על הפרצוף שלו ;-) . והמשכתי: לכן אנו צריכים להיות שמחים, כי באמת התורה משמחת. ואם איננו שמחים זה בעיקר בגלל שאנחנו נותנים יחס לא נכון לכל מיני דברים בחיים שלנו ושוכחים שבסופו של דבר הכל לטובה! (כאן דני כבר נרגע וחייך).

ואז התחלתי ללמד אותם את השיר.

האמת חששתי מאוד שאחרי שאני אומר את המשפט הראשון "הכל לטובה..." (ככה עם תנועת היד הגדולה...) הם פשוט יצחקו כי מי מביא לאנשים בני 25 שירים של ילדים בני 5 ? אבל להפתעתי ולשמחתי רובם שיתפו פעולה והתחילו לחקות את התנועות ואת השירה כנדרש. אמנם לא כולם- לכן חזרתי ואמרתי: יפה ! עכשיו אני רוצה לשמוע את כווולם: "הכל לטובה" והופ! עוד אנשים הצטרפו, ממש רוב מוחץ! "יפה, זה היה 80%, אני רוצה 100% !" -"הכל לטובה!" ועכשיו כבר ממש כמעט כולם התטרפו לכדי מקהלה גדולה וברורה! המשכתי משפט ועוד משפט עם התנועות ואת הבית השני ואח"כ הכל ביחד ולבסוף שרנו את זה בליווי גיטרה עם אחד מהחברים שעומד מול כולם ועושה את התנועות.

הרגשתי נהדר והודיתי לדני שבזכותו זו הפעם הראשונה שאני עושה כזה דבר לאנשים מבוגרים.

מאז, אני שומע מידי פעם זימזומים של "הכל לטובה" , לפעמים אפילו שירה בקול... לפעמים רק תנועות ידיים מלוות בקריצה.

האמת - זה נחמד. זה מזכיר לי שיש לי זכות כלשהיא בעולם הזה, ברוך השם שזיכה אותי!

אתם מוזמנים לספר גם על חוויה שלכם שבה לימדתם "הכל לטובה" לחברים או חניכים !

איך שרים הכל לטובה?

שלום לכולם !
בלי הרבה תוספות, קודם כל ניתן לכם לראות הסבר על השיר הכל לטובה, איך שרים אותו, מתי אפשר ללמד אותו וכו'

בהצלחה!



שימו לב שזו הגרסה המקורית של השיר, שבה אומרים בבית השני "גם אם מרגיש רע הכל לטובה". מכיוון שהיה להרבה ילדים קצת קשה ומבלבל לזכור את זה, אנו חוזרים בבית השני על הסיומת של הבית הראשון "גם אם נראה רע- הכל לטובה!"

אתם מוזמנים לנסות, ולספר לנו מתי השיר עזר לכם!